א.ד. גורדון
איש מופת ומנהיג, הוגה דעות, איש העלייה השנייה, מורה דרך לעולים וממעצבי דרכה של ראשית התיישבות הציונית המתחדשת.
1856 – 1922
אהרון דוד גורדון היה חלוץ ופילוסוף מבני העליה השנייה. נולד בשנת 1856 בתחום המושב של האימפריה הרוסית וקיבל בילדותו חינוך יהודי מסורתי. לאחר נישואיו עבד כמנהל אחוזה חקלאית במשך 23 שנים. גורדון היה אוטודידקט ולמד שפות רבות, פילוסופיה וכמובן יהדות במובן הרחב והעמוק שלה, שפה אשר השפיעה עליו רבות. בשל השכלתו הרחבה, הוא נהג לאסוף בני נוער ולהרצות בפניהם בנושאי יהדות, תרבות וציונות.
בגיל 48, בשנת 1904, עלה גורדון לישראל, תחילה בגפו ולאחר כמה שנים הצטרפו אליו אשתו ובתו. למרות גילו ומצבו הפיזי, לא ויתר גורדון על עבודת האדמה והחיבור לטבע ועבד במקומות שונים כחלוץ בעבודות פיזיות. גורדון טען ש"החיים האנושיים מתחילים מן האומה, וחיי האומה מתחילים מן הטבע". גורדון ראה בעבודת האדמה והחיבור לאדמת ארץ ישראל תכלית ומטרה בפני עצמן שישפרו וישבחו את רוח האדם והאומה. בשל גילו המבוגר ורוחב השכלתו נהגו חברים רבים מקבוצת דגניה וחוות כנרת לשאול בעצתו.
במכתביו ובכתביו נפרשים הגיגיו של איש רוח שהשפיע רבות על בני דורו, בני העליה השניה והשלישית. גורדון הרבה לכתוב על החיבור לטבע ולאדמה, על אקולוגיה, הטיף לאורח חיים בריא ואף הפך לצימחוני. בשנים האחרונות הגותו שבה וכובשת את התעניינותם ורוחם של ישראלים רבים המרבים ללמוד ולעסוק בכתביו ובהגותו. גורדון נפטר בשנת תרפ"ב (1922) בגיל 66 ונקבר בבית הקברות של דגניה א'.
בשנת 1953 איחד ד"ר יוסף שכטר את הסמינר של בית הספר הריאלי ואת הסמינר של זרם העובדים לסמינר אחד להכשרת מורים בהנהלתו. שכטר שהכיר היטב את הגותו של גורדון ואף כתב על כך ספר, החליט לקרוא לסמינר המאוחד על שמו של גורדון. מאוחר יותר קיבל הסמינר הכרה אקדמית והפך למכללה האקדמית להכשרת מורים ואנשי חינוך הנושאת בגאון את שמו של א.ד גורדון.
"לא יהיה ניצחון של האור על החושך
כל עוד לא נעמוד על האמת הפשוטה,
שבמקום להילחם בחושך,
עלינו להגביר את האור."
א.ד. גורדון
